השתגע (מתוך ״המחברת של אליה״) - Omer Adam, Elia Rosilio

‏‎כשהעשן מתפזר

‏‎רואים שכולנו אותו דבר

‏‎על החוף הזה של החיים

‏‎אנשים קלים כמו סירות נייר

‏‎ומפחדים ממה מפחדים

‏‎מאיזה רגע של כישלון

‏‎נוסעים על מאה ארבעים

‏‎אבל לא בכיוון הנכון

‏‎מאחוריי האוזניות

‏‎כל אחד שומע איזה שיר אחר

‏‎ככה בלי סלקציות

‏‎הכל פשוט הרבה יותר

‏‎בלי צבע בלי פוליטיקות

‏‎כי את מי זה מעניין

‏‎החיים קצרים מדי הבנתי

‏‎כשאביצ׳י הפסיק לנגן

‏‎ואת ואת

בואי תתקרבי אליי

הזמן נגמר אולי מהר מדי

ואנשים רוקדים כשהם בודדים

ואנחנו שם עוד בין כולם

בואי נשכח הכל

גם ככה השתגע העולם

תראי את השקיעות של חדרה

מדממות וזה מדליק בי רגש

כולם פה מגדלים כנפיים

ואז בוכים כשנשרפים מהשמש

ונלחמים על היום יום

אחריי שנלחמו על הדרום

תביני העולם הזה משוגע נקודה קום

Wenn sich der Rauch verzieht

Sie sehen, wir sind alle gleich

An diesem Ufer des Lebens

Menschen sind so leicht wie Papierboote

und haben Angst vor dem, wovor sie Angst haben

Von einem Moment des Scheiterns

Reisen auf hundertvierzig

Aber nicht in die richtige Richtung

Hinter mir sind die Kopfhörer

Jeder hört ein anderes Lied

So ohne Auswahl

Alles ist viel einfacher

Keine Farbe, keine Politik

Denn wen interessiert das?

Das Leben ist zu kurz, das verstehe ich

Als Avicii aufhörte zu spielen

und du und

Komm näher zu mir

Die Zeit kann zu schnell ablaufen

Und die Leute tanzen, wenn sie einsam sind

Und wir sind mehr unter ihnen allen

Vergessen wir alles

Trotzdem ist die Welt verrückt geworden

Schauen Sie sich Haderas Sonnenuntergänge an

Bluten und es entzündet eine Emotion in mir

Jedem hier wachsen Flügel

Und dann weine, wenn du einen Sonnenbrand bekommst

und für den Tag kämpfen

Nach mir, der für den Süden gekämpft hat

Verstehe, dass diese Welt verrückt ist, hör auf, aufzustehen